צוואה היא מסמך משפטי אישי המבטא את רצון המצווה בעניינים שונים. צוואה ניתנת לביטול בשתי דרכים: ביטול על ידי המצווה, וביטול על ידי בית המשפט.
יש להבחין בין ביטולים הנובעים מפגם בצוואה או בהליך, למשל חוסר בעדים או זיוף, לבין ביטולים הנובעים מפגם מהותיים כמו למשל צוואה שנכתבת תחת איום, או מצבים בהם שיקול דעתו של המצווה היה פגום בעת עריכת הצוואה (למשל עקב מחלה).
ביטול צוואה על ידי המצווה:
חוק הירושה תשכ”ה – 1965 קובע בסעיף 36 כי ביטול צוואה על ידי המצווה יכול להתבצע בכל אחת מהדרכים בה יכולה הצוואה להיווצר, קרי, בכתב, בעל פה, בפני עדים ובפנים רשות. בנוסף, יכול המצווה להשמיד את הצוואה ובכך לבטלה.
- ביטול בכתב – המצווה כותב בכתב ידו כי הצוואה שהשאיר בטלה. יש צורך בחתימה ותאריך.
- ביטול בפני עדים – נערך בכתב ובנוסף על חתימת המבטל, חותמים גם העדים. ביטול זה כוחו רב יותר מאשר ביטול בכתב ללא עדים.
- ביטול בפני רשות – המצווה מצהיר בפני דיין, שופט או רשם על ביטול הצוואה. הביטול מוקרא בפני המצווה אשר מאשר בפניהם את ביטול הצוואה.
- ביטול בעל פה – כאשר המצווה על ערש דווי והוא מודיע בפני שני עדים כי ברצונו לבטל את הצוואה.
הכנת צוואת חדשה תהווה ביטול של צוואה קודמת ככל שתהיה סתירה בין השתיים.
ביטול צוואה על ידי בית משפט:
סעיף 30 לחוק הירושה תשכ”ה – 1965 קובע כי ביטולה של צוואה על ידי בית משפט ייעשה במקרים בהם הצוואה נערכה תחת לחץ, איומים, אונס תחבולה, תרמית או כאשר המצווה לא היה צלול בדעתו.
בנוסף, כאשר קיימת טעות בצוואה, במידה ובית המשפט לא יכול להסיק מה היה רצונו האמיתי של המוריש, תבוטל הצוואה.
הליכי ביטול צוואה הם הליכים מורכבים ומעורבים בהם שיקולים אסטרטגיים ארוכי טווח. לכן, יש צורך בעו”ד המתמחה בתחום ומכיר על בוריו את החוק והפסיקה בנושא מורכב זה.
