הכתבה הנו מסמך עתיק יומין בעל נוסח אחיד, אשר מטרתו לעגן בין הצדדים את המטלות של כל אחד מהם כלפי רעהו מעת שחברו יחדיו בברית הנישואין.
הסכום בכתובה מורכב משני סכומים:
- עיקר כתובה – 200 זוזים – סכום מינימאלי שעל הבעל לשלם לאישה עם הגיע הנישואים לקיצם או עם פטירת הבעל
- תוספת כתובה – הסכום שהבעל רשאי (לא חייב) להוסיף בכתובה. סכום זה בא למעשה להגן על האישה מפני גירושין בקלות הדעת. ” על מנת שלא תהא קלה בעיניו לגרשה “, או על האלמנה שזכותה לקבלת את הכתובה מעוגנת בסעיף 104 לחוק הירושה.
מהרגע שהצדדים נמצאים בהליך גירושין הופכת הכתובה למסמך משפטי בר מימוש, אשר ניתן לדון בו בבית הדין או בבית המשפט. תביעת הכתובה הנה של האישה כנגד הבעל.
בית הדין אינו מקל ראשו בתביעת כתובה, אולם, לא בקלות רבה יכולה תביעת כתובה להגיע לכלל מימוש, ויש צורך להוכיח כי הבעל הנו מורד.
